שיחה עם דליה מרקס, רבה
ופרופסור לליטורגיה ב-HUC
ימי הקורונה שינו את שגרת החיים של יהודים שומרי מצוות, ואיפשרו
ליהודים חילונים רבים להתחבר לתפילה באמצעות הזום. הניתוק מבתי הכנסת והחיבור
למניין המקוון הוא, כנראה, אחד הגורמים המרכזיים לשינויים מהוססים אבל מרתקים המתחוללים
ביהדות בימים אלו – מסבירה פרופסור דליה מרקס, שתַרצה השנה על התפילה בתנ"ך
כצוהר לנפש האדם במסגרת סדרת מפגשי "נפש פנימה".
כיצד את רואה את השינוי שהקורונה תחולל בשגרת החיים היהודית?
לדעתי, בזכות הקורונה, התפילות הארוכות יתקצרו. בבית הכנסת שבו אני
מתפללת (רמות ציון בירושלים) מתחילים את שחרית ראש השנה בשמונה וחצי בבוקר,
וממשיכים עד אחת. אירוע ארוך מאוד, ובוא נודה, מתיש. השנה, בראש השנה סיימנו באחת-עשרה
וחצי, התמקדנו בדברים החשובים והמשמעותיים, וכולם יצאו שמחים. ייתכן שבעקבות צורכי
השעה עדיף לקצר, כי מוטב לא לשהות זמן רב ביחד. גם בעתיד התפילה תתקצר. נשאל את
עצמנו מה החלקים המשמעותיים בתפילה, מה זה אומר לעמוד בפני אלוהים ואדם ולשטוח את תפילותינו.
אני מניחה שחלק מהמזמורים והחזרות שהצטברו במשך הדורות יתקצרו.
כיצד מקיימים תפילות חג גדול עם מעט אנשים?
השנה התפללנו בראש השנה בשלושה מניינים נפרדים: באולם למטה, בחלל
המרכזי ובחצר, מה שאומר שהיו שלושה מכל דבר: שלושה ששימשו בחזנות, בגבאות, בקריאות
בתורה, בדרשנות וכדומה. כך, כמעט כל מי שנכחו בתפילה גם השתתפו בה באופן פעיל.
איך התגייסת בעצמך?
מאז תחילת המשבר אני מתפללת בקהילה שנפגשת בזום שלוש פעמים בימי חול.
בראש השנה הייתי גבאית וקראתי הפטרה, דברים שהם פחות טבעיים לי. אבל הצורך עלה,
ושמחתי להתגייס.
פתיחת שערים
מה לגבי הקהילות האורתודוקסיות - האם גם שם מתרחש שינוי?
קהילות רבות מקיימות מנייני מרפסות או חצרות, משפחות מתפללות
ביחד. פתאום אין מחיצה בין איש לאישה, בין אמא לבן. זה שינה את הדינמיקה באופן
קיצוני. קהילות רבות העבירו את תפילותיהן לזום, ופתאום החלו לספור נשים במניין.
נשים, שבעבר נאבקו על כך, החלו לומר "קדיש", להיות שליחות ציבור ולתקוע
בשופר. אמא אורתודוקסית פירסמה סרטון ובו היא מספרת שתמיד ראתה את ילדיה שרים את "שיר
הכבוד" מרחוק מהמרפסת של עזרת הנשים, וכעת היא יכולה לעמוד ליד הבן ולתת לו
נשיקה על הראש.
מה לגבי האופן המסורתי של שגרת התפילה בבית הכנסת האורתודוקסי?
אני מניחה שמשהו עמוק קורה בלבבות. נראה לי שנשים רבות לא יסכימו לחזור
אל מאחורי המחיצה אחרי שיסתיים משבר הקורונה.
מה לגבי שסעים אחרים? הזום משנה גם אותם?
הגבולות בין המגזרים קצת היטשטשו. התחלתי להתפלל במניין שנקרא "ענן
כבודך", זה מניין שיתופי אורתודוקסי מכל המגזרים. היו אפילו אנשים מחו"ל
שהתפללו מקצוות עולם ביחד.
יש דוגמאות הפוכות?
בוודאי. לצערנו, במקרים רבים מקצים את עזרת הנשים לטובת הגברים בבית
הכנסת, ואפילו בכותל המערבי. מבקשים מהן לא לבוא כדי לאפשר לגברים להתרווח.
מסע לראשית האלף
האם בעבר חלו שינויים ביהדות בעקבות טרגדיות?
תקופות של אסונות או טרגדיות היו פעמים רבות זרז
ליצירתיות רוחנית ודתית. כך קרה בתקופת מסע הצלב הראשון בשנת 1096: הצלבנים עברו במקומות
שבהם חיו קהילות יהודיות בעמק הריין, וביקשו
לנצר את היהודים בכפייה. התקופה ידועה בהיסטוריה שלנו כימי גזרות תתנ"ו. כמובן,
רוב היהודים סירבו להתנצר, ובחרו למות על קידוש השם, ולעיתים אפילו ביצעו מעשים
דמויי-מצדה כדי לא ליפול בידי הצלבנים. בעקבות
האסון החלו להתקבע מנהגים המוּכרים לנו עד היום: מנהגי אבלוּת כמו הדלקת נר נשמה, קריאת
שמות הנפטרים בבתי הכנסת, ציון יום השנה לפטירת אדם. ה"קדיש" הפך
לתפילתם של יתומים, ונכתבה תפילת "אב הרחמים", הנאמרת במסגרת הקריאה
בתורה בשבתות בבתי כנסת אשכנזיים.
כל ישראל חברים, בזום
אילו שינויים את רואה כיום בפועל?
לתנועה הרפורמית התוודעו עשרות אלפי אנשים דרך הזום. בהוויה הישראלית
המקוטבת יש משהו קשה ופוליטי בעצם הכניסה אל בית הכנסת, כל בית כנסת, ואנשים חוֹוים
זאת כחוויה מביכה. בימים אלו, האפשרות להצטרף לתפילה בזום הקלה על רבים.
איך הזום מנגיש את התפילה לאנשים?
אף אחד לא צריך לראות אם מישהו מדפדף בחוסר אונים בזמן התפילה, ובכלל,
לא צריך לחפש את התפילה, כי היא מופיעה על המסך. עצם הישיבה מול המסך מאפשרת מידה
של ריחוק. אבל בה בשעה אנחנו מזמינים את הציבור אלינו הביתה, לסלון ממש, ויש בזה
משהו מאוד מקרב.
מה לגבי היבטים הלכתיים?
עוד מוקדם לומר. התקיימו דיונים רבים בתקופת ליל הסדר כאשר רבנים
מיהדות צפון אפריקה אישרו לראשונה את השימוש בזום לצורך קיום ליל הסדר. כיום יש
אנשים שמפעילים את המחשב בחגים בסגנון "הגל השקט", ולאחרים אין התלבטות
האם להפעיל מחשב ביום כיפור או להתפלל לבד.
למעשה, נוצרה שגרה חדשה של תפילות בזום בימי הקורונה.
הרגשתי כך בדיוק בתחילת הגל הראשון. התפללתי במניין מקוון שלא היה
פעיל בשבת, והרגשתי צורך בקשר עם האנשים שהתפללתי איתם שלוש פעמים ביום. אם כי גם
כך זה לא מובן מאליו שאני יכולה להתפלל בשלושה מניינים ביום באופן שגרתי.
יש אנשים שיכולים לרמות?
זה אפשרי. אנשים, לכאורה, יכולים להשאיר את התמונה שלהם בזום, וללכת
לבצע את מטלות הבית. אבל זו לא המטרה של האנשים. נוצרות קהילות, וזה העיקר - למצוא
את הדרך לשמור על השגרה היהודית, להתפלל ולהיות ביחד, בעיקר בימים בהם הסכנה היא
בעצם ההימצאות יחד, זה לצד זה.
לא הזמנו את משבר הקורונה ולא בחרנו בו. הלוואי שהוא יחלוף מהר ובקלות
ככל האפשר, אבל עתה, כשהוא כאן, אפשר להניח שהוא יחולל גם שינויים חיוביים.