שגרה, שגרה. שגרה. מה יותר שגרתי מאשר
הבית שלנו. אז אם אצלנו פעם בשנה אנחנו "מתפרעים" עם סוכה וסכך בואו
נראה מה זאת שיגרה אצל השכנים שלנו מהצד השני של הכדור.
בעוד היהודים
מאפסנים את הסכך בין תשרי לתשרי, בתרבויות שונות מסביב לעולם ממשיכים לחסות בני
אדם במבנים יוצאי דופן. בואו נציץ אל מבני המגורים המעניינים ביותר בעולם...
חומרים
ויֶדע ממש על יד הבית
כשמדובר בבתים הנודדים, כדאי להכיר את הבנייה הוורנקולארית (vernacular) – בנייה עממית המשתמשת בחומרים מקומיים וטכנולוגיות מסורתיות .
דוגמא טובה לסוכה פשוטה ביותר היא בקתת הרועים האירופאית, שהרועה נשא על גבו
כשיצא למרעה.
או אוהל
הטיפי האינדיאני, אשר הוקם על ידי השענת 3 מוטות עץ ארוכים ליצירת חרוט ועטיפתו
בעור ביזון.
מנגד, הסוכה המפוארת ביותר קיימת בתרבות האינדונזית, ושמה טוראג'אן. בני
האצולה של הטורג'אן גרים במבנה הנקרא טונגקונאן, שפירושו "בית מעלה
עשן". בבנייתו ובתחזוקתו מעורבים כל אנשי הכפר.
חזית הטונגקונן
פונה צפונה, אל עֵבֶר מושב האֵלים, וחלקם האחורי פונה לדרום, שם שוכן העולם הבא.
הבתים בנויים בצורת סירה, מפני שעל פי המסורת, אבותיהם של אנשי טוראג'ה הגיעו
בסירה מדלתת הנהר מקונג שבדרום סין. הסבר אחר גורס, שהגג, שצורתו צורת קשת, נראה
כמו שמיים. גגות המבנים המסורתיים עשויים מבמבוק, אך כיום הם כבר מבני קבע הבנויים
מברזל ומשמעותם סמלית – במבנים אלה מתגוררים זקני הכפר ואליהם מובאים מדי
שלוש שנים גופות המתים הנחפרות מהקברים בטקס מפואר– אבל זה כבר נושא לכתבה אחרת......
לחיות
בתוך איגלו
כולנו קראנו בתור
ילדים את הספר אלה קרי – הילדה מלפלנד ורצינו לגור באיגלו. במבט מקרוב – זה קצת
פחות רומנטי ונוח ממה שחשבנו.....
לאיגלו מסורתי
היו שני פתחים: צוהר קרח שימש כחלון, והיה צורך לגרד את הקרח לעיתים קרובות כדי
שייכנס אור. מקור החום והאור היחיד באיגלו היה הקוליק, מתקן חימום קטן שדלק באמצעות
שומן כלבי ים, מעליו נתלו הבגדים לייבוש. באיגלו שרר קור כה עז עד שכולם ישנו
במיטה עירומים והבגדים נערמו מעליהם על מנת לשמר את חום הגוף.
הצרכים נעשו בסיר
והתפקיד של הילדים היה להוציא מדי בוקר את סירי השפכים של בני הבית. אולי זו הסיבה, שכיום, מלבד אטרקציות תיירותיות במדינות סקנדינביות, לא
קיימים מבני איגלו של ממש.......
בתי החימר
של אפריקה
שליש מאוכלוסיות העולם מתגוררת עדיין בבתי
אדמה. אלו מבנים פשוטים ועמידים, בנויים מחומרים טבעיים, מקומיים, הנבנים בלי
שימוש באנרגיה של שריפה.
שיטות הבניה הנן עתיקות ונבונות ומוכיחות
עמידות במבחן הזמן. הבתים נבנים תמיד על ידי בעליהם, מילדים ועד זקנים, בעבודה
קבוצתית, וצורתם משקפת את התרבות, הסגנון והחן המקומי ובעיקר את מגע היד של
היוצרים אותם. באפריקה עדיין רוב התושבים חיים במבני חימר ובוץ אם כי מגוון הצורות
גדול ורחב:
בני שבט המסאי בקניה גרים בבתים
הבנויים מענפים או ממקלות השזורים בין מוטות זקופים, ולאחר מכן מטויחים בבוץ.
בסודן, שרובה ככולה שוכנת
במידבר, נבנים בתים עגולים כדי ליצור תנועה של אוויר בתוכם.
בבתי הבוץ בקמרון
(שכבר כמעט ולא בשימוש כיום), איפשר החור בתקרה לבני הבית להימלט במקרה של הצפות.
היורטים
של מונגוליה
גֵר (בשפה
המונגולית) או יוּרְט (בשפות הטורקיות) הוא אוהל נייד עגול, המכוסה עורות או
לֶבֶד, ומשמש כבית מגורים בעיקר בערבות מרכז אסיה.
האיזכור הראשון
של יוּרְט נמצא בכתבי ההיסטוריון היווני הרודוטוס. הוא תיאר אוהלים דמויי יורט
כמקום מגוריהם של הסקיתים, אומה שנדדה על גבי סוסים לאורך צפון הים השחור ובמרכז
אסיה בין השנים 600 לפנה"ס ו-300 לפנה"ס. כיום נחשב היורט סמל למורשת
לאומית בקֶרֶב עמי מרכז אסיה, והוא מופיע על דגל קירגיזסטן.
בונגלו עם
מעלית ואוהל עם מזגן
כיום מעדיפה
האנושות את הבטון והזכוכית על פני הבוץ והעורות. אולם, במקרים רבים משולבים
הסגנונות המסורתיים בבנייה החדשה. על אף שהאדריכלות הוורנקולארית מבוססת על אילתור
ועל חוסר תכנון, בניגוד לאדריכלות השמרנית, כיום משתמשים אדריכלים מודרניים גם
בדגמים מסורתיים, ויוצרים מבנים יוצאי דופן. כך למשל, בשנת 2015 נבנה בטורקמניסטן
היורט הגדול בעולם, המיועד לאירועים ציבוריים. קוטרו של מבנה זה הוא 70 מטרים,
גובהו 35 מטרים, והוא יכול להכיל עד 3,000 איש.
דוגמא אחרת היא מרכז תרבות
הילידים על שם ז'אן מארי צ'יבאו שנבנה סמוך לנומיאה, בירת קלדוניה החדשה. הוא נקרא
על שם מנהיג תנועת העצמאות שנרצח בשנת 1989, וחזונו היה הקמת מרכז תרבות המשלב את
המורשת הלשונית והאמנותית של בני הקאנאק. צורת המבנה מזכירה את הבקתות מכוסות הקש של בני תרבות הקאנאק המקומית, והוא מיתמר
לגובה של כמעט 30 מטרים.
בצידו השני של העולם, הפרלמנט
של מיעוט בני הסאמי הנורבגיים בנוי בצורת בקתה סאמית מסורתית.
והרחק משם, משרד התיירות של
סמואה, השוכן בעיר הבירה אפיה, בנוי בצורת סוכת עץ מקומית בשם פאלס.
אפשר
לגור במבנה ארעי, עשוי בוץ או קש, אפשר להתגורר בבית עשוי קרח או עור.
אבל
אין ספק – אין כמו בבית.....