בית איילה מצטיין בייחודיותו. הבית נבנה בתחילת שנות החמישים, בסגנון האדריכלות הבינלאומית. "מצד אחד יש בו פשטות פונקציונלית, אך מצד שני יש בו שפה פיוטית ומגוונת יותר, שמעניקים לו סממנים מקומיים הנובעים מהאקלים התרבותי והפיסי של המקום", מסבירה האדריכלית עדה כרמי־מלמד, בתו של האדריכל דב כרמי, שתיכנן את הבית. ב"מדריך הבאוהאוס בתל אביב", מתאר נחום כהן בית זה כבעל גיאומטריה מושלמת אשר אין בה ייצוג של חופש או של סימני חיים .

במהלך תכנון הבניין, נוצר דיאלוג יוצא דופן בין המזמינה, איילה זקס־אברמוב, ובין האדריכל, דב כרמי, שבסופו נוצר מבנה בעל נוכחות חריגה בנוף התל־אביבי: נוכחות תרבותית שקטה, המשתמרת מעבר לזמן ולאופנה.

אודות הנדבנית איילה זקס־אברמוב

איילה זקס־אברמוב, ילידת ירושלים, בת למשפחת בן־טובים, התחנכה בישראל, בצרפת ובאנגליה. זקס-אברמוב למדה אמנות בארצות הברית ובקנדה ועבדה כאוצרת במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק. בתקופת מלחמת העולם השנייה, בעת שהותה באירופה, נטלה על עצמה תפקידי פיקוד, התנדבות והצלה כפעילה בעלייה ב', וכקצינת קישור בכוחות בעלות הברית. בתקופת שהותה בקנדה כיהנה כנשיאת הדסה בטורונטו.

איילה זקס־אברמוב הינה מומחית בהערכת יצירות אמנות, ושמה מתקשר בתודעה הישראלית לאמנות ולתרבות במובן הנעלה ביותר. בזכות חוש ההתבוננות ויכולת האבחנה בכשרונות צעירים בנתה לעצמה איילה זקס־אברמוב אוסף יצירות נדיר וחובק עולם. יחד עם סם זקס, החליטה להקדיש את אוצרות האמנות שברשותה לציבור הרחב.

תרומה זו של הבית לאוניברסיטה הפתוחה מצטרפת לרשימה ארוכה של ציוני דרך שהקימה איילה ברחבי הארץ בתחומי המוזיאולוגיה, המדע והאמנות, וביניהם - המוזיאון לארכיאולוגיה באיילת השחר, אגפים לתערוכות ולתצוגות במוזיאון ישראל ובמוזיאון תל־אביב, ספרייה בהיברו יוניון קולג' בירושלים וכן קתדרה להיסטוריה של האמנות באוניברסיטה העברית וקתדרה לגיאופיסיקה במכון ויצמן למדע ברחובות.